זמני שהות

בשנים האחרונות, רואים שינוי תפיסה שבא לידי ביטוי בכך שאבות רוצים לקחת חלק משמעותי יותר בגידול ילדיהם. כתוצאה מכך, הדרך שהפכה להיות נפוצה לקביעת הסדר המשמורת, היא לא עוד משמורת בלעדית לאב או לאם, אלא משמורת משותפת.

במשמורת רגילה, ההורה המשמורן הוא זה שנמצא רוב הזמן עם ילדיו, וההורה האחר, אשר נקבעו לו זמני שהות, מטפל בילדים רק בזמני השהייה שנקבעו לו איתם.

לעומת זאת, משמורת משותפת או באחריות הורית שווה הינה מחלקת באופן שוויוני או קרוב לכך בין שני ההורים את זמני השהות של הילדים , ושני ההורים אחראים לטיפול השוטף בילדיהם, כאשר הם שוהים אצלם. להורים אשר מקיימים הסדר של משמורת משותפת, האפשרות לשוויון בעניין זה היא זכות ולא חובה, שכן המשמעות של משמורת משותפת היא, שכך שני ההורים יכולים לקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים. בדרך זו, ניתן למנוע מצב שבו הורה אחד הוא הדומיננטי בחיי הילד, והאחר רואה אותו שעות ספורות בלבד בשבוע.

חשוב להדגיש כי גם במקרה בו ההגדרה של המשמורת הינה אינה משותפת עדין מכח החוק, ההורים הינם אפוטרופסים טבעיים של הילדים ודרושה הסכמת שניהם לכל החלטה חשובה בענייני הילדים.

הורים צריכים לקחת בחשבון כי במשמורת משותפת  יש לבחון את יכולתו של כל הורה להיות עם ילדו בצורה דומה/זהה לזו של ההורה השני, גם מבחינת זמינות. כלומר: האם באפשרותו להפחית בשעות העבודה בזמני השהייה, האם ההורה יכול להביא את הילד למסגרת החינוכית בה הוא נמצא בשעות מוקדמות (במיוחד אם המרחק הגיאוגרפי מהמסגרת החינוכית משמעותי), האם כשהילד חולה, ההורה יוכל להשאר איתו בבית כמה שצריך וכד'.